שלום ילדים!

השבוע הפרשה מספרת על אנשים שהיו טמאים,

ולהקריב את קרבן הפסח לא היו יכולים.

הם לא הסכימו להשלים עם המצב,

ופנו אל משה בבקשה שימצא פתרון ועכשיו!

מעניין מדוע דווקא על קרבן פסח הם כך התעקשו

הרי יש עוד הרבה קרבנות אחרים שאותם להקריב לא יכלו.

וחוץ מזה הם גם היו טמאים שלא באשמתם אלא בלית ברירה,

וברור שבמצב כזה הם פטורים מלקיים את המצוה.

כנראה שהתשובה קשורה לעניינו המיוחד של הקרבן הזה,

שאותו לא היו מוכנים האנשים לפספס בשום מקרה.

את הפסח אנחנו מקריבים לזכר הפסיחה של ה' על הבתים,

כאשר הוא פגע בכל בכורות מצרים חוץ מאלה שבהם ישראל גרים.

באותו רגע התקדשנו כולנו להיות לו לבנים בכורים,

להיות עם אחד שכולו עובד את אלוקים.

זאת אומרת שהוא לא קרבן רגיל, קרבן הפסח,

הוא מבטא את הקשר של כל אחד מאיתנו לעם הנצח.

כאשר כל משפחה מקריבה את הקורבן,

היא נעשית מחוברת לעם ישראל ולה' כל הזמן.

עכשיו ברור למה התעקשו כל כך אותם אנשים טמאים,

כי על החיבור לעם ישראל כמובן שלעולם לא מוותרים!

נכון שהיה להם תירוץ מצוין להיות פטורים מהקרבה,

אך בקשר לעם ישראל הם היו פשוט חולי אהבה.

אז שנזכה גם אנחנו להיות מלאים כך באהבת ישראל,

ואז בוודאי נראה כולנו בבניין אריאל.

שלכם באהבה,

יאיר.